הפער הדיגיטלי

בשנים האחרונות הופיע מושג חדש בלקסיקון המושגים העולמי הידוע כ- "הפער הדיגיטאלי" או
“The Digital Gap”.
לפי דעתי ישנן כמה הגדרות למושג חדש זה התופס כיום מקום של כבוד במערכת התכנון האסטרטגי והכלכלי של כל מדינה בעולם.



לכן הפער הדיגיטלי הוא פועל יוצא של מהפכה שבעיצומה אנו נמצאים והיא "מהפכת המידע" . מהפכה זו הינה רק בראשיתה והיא חודרת בחשאי לרוב ללא סימנים חיצוניים תוך שהיא משפיעה על כל גורם בחיינו.
עיקרה של המהפכה, כפי שהוגדרה בספרו המצוין של ניקולאס נגרופנטי – (ראש מעבדות המחקר של M.I.T) "להיות דיגיטאלי", הוא בכך שאם בעבר המדינות העשירות היו אלו שהתברכו במשאבים טבעיים כמו מתכות, עצים, אנרגיה ולאחר מכן, ביכולות תעשייתית מרשימה – הרי כיום מאזן העושר נוטה לאותן מדינות היודעות ליצור מידע, לעבד אותו, לאחסן אותו ולמכור אותו.
במקום מוצרים הבנויים ממולקולות המשונעות באוניות או במטוסים – משנעים כיום מידע בכמויות עצומות בסיבים אופטיים, ברשתות קשר אלחוטיות, רשתות טלפוניות, ועוד.
החברות העשירות ביותר בעולם הינן חברות העוסקות בתוכנה, במחשבים וביצירת ידע ודרכים לעיבודו ואחסונו ולאו דווקא מדינות המוכרות נפט, פחם, עץ, או מוצרים אחרים ברי קיימא.
המדינות המתקדמות ביותר בעולם, הן אלה שיודעות לאמץ במהירות את טכנולוגית המידע (IT) ולהשתמש בה בצורה מושכלת – בכל תחום ותחום במסחר, בבנקאות, בתעשייה, בחינוך, ברפואה, בחקלאות, וכמובן בתחום הצבאי והביטחוני.

כאמור, הערך המוסף של תעשיות המידע – מבוסס בעיקר על ידע ואינטליגנציה של עובדים איכותיים ולא על חומרי גלם או אנרגיה.
על מנת להמחיש כיצד ניתן לנצל מהפכה זו לטובתנו, אביא את הדוגמא הבאה:
אם בישראל עובד בתעשייה קונבנציונאלית מגיע לתפוקה של כ – 25,000$ בשנה, הרי עובד בתעשיית ידע יכול להגיע לתפוקות של 200 אלף עד למיליון דולר לשנה לראש, (בתעשיית מיקרו אלקטרוניקה).