טכנולוגיות המידע והתקשורת מתפתחות במהירות עצומה, חודרות לכל תחום, משנות את אורח חיינו ונעשות לחלק חשוב מתרבותנו, לרכיב מרכזי בכל מרחב קיומנו. (גבריאל סלומון (2000). טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע) .
בעידן שבו כל תלמיד יכול לגשת למאגרי מידע ברחבי העולם ולשוחח באישון ליל עם משוטטי אינטרנט ברחבי תבל, אין ספק שלא ניתן להתעלם מהמחשב ככלי בהוראה. ולכן, השאלה המרכזית שאותה מציג פרופ' גבריאל סלומון בספרו "טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע", אינה אם יש מקום למחשוב בחינוך אלא מהו מקום המחשוב בחינוך? לאילו תפקידים נייעד אותו? מה בדיוק נעשה בו, ומדוע? מערכת החינוך נדרשת להתאמת תהליכי הלמידה לעידן המידע. אחת המשמעויות העיקריות, של התאמה זו, היא הכשרת בוגר עצמאי, המתאים עצמו לעולם המשתנה במהירות, המשתמש במחשב ובתקשורת – תקשוב- כאמצעים בתהליך הלמידה.
לאור כל השינויים העתידיים, אף כי מדובר בעתיד שכבר החל, יש להתייחס לסגולות הייחודיות שיש לטפח אצל אלו שיסיימו את הלימודים בעוד מספר שנים כלומר לשרטט את דמות הבוגר הרצוי( סלומון, 2000). שינויים אלו מציב בפני העוסקים בחינוך את האתגר לפתח מיומנויות קוגנטיביות עתידיות, השונות מהמוכרות לנו. השאלות העומדות בפנינו הן: מהן המיומנויות שעל מערכת החינוך לפתח ולהנחיל? כיצד אנו נערכים להכין את הדור הבא להתמודדות עם דרישות חדשות בשוק העבודה? מה אנו צריכים לעשות היום, כדי שתלמידינו, אזרחי המחר, יוכלו להצליח ולהתמודד עם הדרישות החדשות שהחברה, הכלכלה, התעשייה, הטכנולוגיה והקריירה יציבו בפניהם. (פסיג 2000)
טיפוחו של הבוגר המיוחל מחייב לעצב סביבה לימודית מסוימת שתאפשר לו לטפח את התכונות המבוקשות. עיצוב של סביבה לימודית חדשה, לדעת סלומון, חייב להתבצע על בסיס רציונל שאינו טכנולוגי, אלא לקוח מהפסיכולוגיה בת-זמננו ובעיקר כוונתו למה שמכונה היום "למידה קונסטרוקטיביסטית". התפיסה הקונסטרוקטיביסטית רואה את הלמידה כתהליך שבו הלומד מעורב באופן פעיל בתהליך של הפיכת המידע לידע משמעותי. בנוסף, תהליך הבניית הידע הוא תהליך בין-אישי לא פחות ממה שהוא תהליך תוך-אישי. עקרונות התפיסה הקונסטרוקטיביסטית יחד עם חידושי הטכנולוגיה מאפשרים לבנות רציונל שלם לעיצובה של סביבת לימוד חדשה עתירת טכנולוגיה- סל"ע ( סלומון (2000). טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע).
סביבה לימודית ,מזמנת למידה אחרת בתוך הכיתה עצמה, וכן פותחת אפשרויות ללמידה מרחוק – לעבודה מהבית, לשימוש במאגרי מידע אינטרנטיים מגוונים ולתקשורת חוץ-בית-ספרית במהלך יום הלימודים ולאחריו וללמידה אוטנטית המשמעותית יותר לתלמידים.
טיפוח לומד בעולם משתנה, שבו מצבי העמימות ואי הוודאות הם מרכיב שיש לראותו כמובן מאליו, מחייב פיתוח של סביבות למידה פתוחות וגמישות מותאמות לתכנים של תחומי הדעת השונים.
סביבת הלמידה המתוקשבת כוללת בתוכה תת-מערכות רבות כגון מערכות לתקשורת סינכרונית ואסינכרונית, מערכות לבקרה, מערכות ליצירת חומרי הלימוד ועוד. לפיכך סביבת הלמידה היא מכלול של מרכיבים הקשורים האחד לשני ויחדיו יוצרים מערכת שלמה הנותנת גם לתלמיד וגם למורה כלים ועזרים לקיים את תהליך הלמידה במלואו.
עקרונות הלמידה הקונסטרוקטיביסטית היו
1. למידה היא פעילות הבנייתית: יצירת פרשנות אישית של העולם ויצירת משמעות.
2. למידה מתרחשת בהקשרים רלוונטיים ללומד.
3. למידה היא פעילות חברתית.
מאפייני הסביבה הלימודית החדשה:
דגש על תהליך הלימוד ולא על תוצריו,למידה מבוססת פתרון בעיות בהקשרים בעלי משמעות עבור הלומדים ,משוב המורה על תהליך הלמידה – שימוש במגוון אסטרטגיות הערכה,עידוד דיאלוג פורה בין לומדים,שימוש מושכל בטכנולוגיה.
יום שישי, 11 ביוני 2010
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה