Solving educational problems

על סמך התיאוריה המערכתית של הבלוק והוברמן (Havelock & Huberman)שייכת לגישה הפונקציונאלית.

לדעתם, מערכת חברתית היא כמו מערכת אורגאנית אשר חלקיה מתפקדים כמו גוף ביולוגי-אורגאני. כל חלק במערכת ממלא תפקיד (פונקציה) חיוני בתפעול כל הגוף. פגיעה בחלק כלשהו משבשת את תפקודה של כל המערכת. הבלוק והוברמן הבחינו בין שינוי לעומת חידוש וכן הבחינו בין מערכת, תת-מערכת ומערכת-על.
כלמור מדובר באופן בו אנו מגדירים את איש החינוך, את מטרות החינוך המשתנות ואת הציפיות ממערכת זו. לכן אני בעד הדעה של הבלוק והוברמן שמנו שבעה מקורות מרכזים שגורמים לשינויים במערכת ( שכבר הזכרתי אותם ברשמה אחרת).

לכן מערכות מחדשות מאוד פתוחות ולא שלמות, קשה להן להגיע לאיזון. זאת הסיבה שהמערכות גם פגיעות ורגישות לכל שינוי סוציו-אקולוגי.
המערכות שואפות להגיע למצב של שלמות והרמוניה (מצב של איזון). הכנסת שינוי כלשהו למערכות מזעזעת אותן ומשבשת את פעילותן הסדירה.
ישנם שינויים שמצליחים לשפר, לשכלל ולהביא את המערכות לשלמות רבה יותר, אך לעומתם ישנם שינויים שמזעזעים אותן, לעיתים פותרים בעיות שמתעוררות, אך יוצרים בעיות חדשות.
מאחר שכל מערכת נמצאת בתהליכי התפתחות מתמידים, מתרחשים בה שינויים בלתי פוסקים, כשחלקם מכוון ומתוכנן וחלקם מתבצע באופן בלתי מכוון.
המערכות יכולות אפילו להיהרס כאשר הן מאבדות כמה מהאלמנטים שלהן או כאשר אלמנטים חדשים פולשים אליהן. תחילה מערכות אלה נראות כ"מאמץ חדש ומשמעותי", אך כיוון שהן קמות במהירות ובאופן דרמטי, הן לעיתים קרובות מעוררות תקוות ופחדים בקרב אלה שעשויים להיות מושפעים מהן. התקוות במערכות אלה יכולות לפוג מוקדם מדי – דבר שימנע תמיכה בהן – תמיכה שהכרחית עד אשר המערכות יתחילו להניב פירות.
כתוצאה מהשבירות של תהליך החידוש במערכת, חשוב מאוד לדעת כיצד המערכת פועלת בסביבת עבודה שונה.
ישנן כל כך הרבה דרכים שבהן הפרויקט החדשני יכול להיכשל, שרק על-ידי תכנון מומחה וזהיר של התהליך החידושי עצמו, יכול המחדש להיות בטוח בהצלחת הקמת מערכת פעילה ואחזקתה.

רפלקציה :
בתקופות קודמות כאשר השינוי בחברה הסובבת את האדם היה בלתי מורגש, יכול היה האדם להיות בלתי מודע לגורם זה, במשך חייו של האדם קצב חייו היה עשוי להשתנות אך במעט הקביעות בחיי האדם היתה שאיפת המופת ומשאת הנפש.
בתחום החינוך הקבילה בעבר איטיות השינויים בו, לאיטיות התמורות בכל יתר המישורים של החיים החברתיים. השינויים במידה שהתחוללו, נתחוללו על-פי יוזמתם ומאבקיהם של רפורמטורים שביקשו לשנות את פני החברה, את מוסדותיה ואת דרך חינוכה. כל חידוש בשדה החינוך היה צריך לשבור הרגלים שהוחדרו לתוכו, והיה כרוך במהפיכה. תמורה בחינוך כתהליך לגיטימי הכרוך מעצם טבעו של החינוך, לא הוכרה.וכמו תחומים אחרים שעברו מהפכה כך גם החינוך חייב היה לעבור מהפכה.השינוי שחל בדורות האחרונים בקצב ההתפתחויות במדע, בטכנולוגיה וביחסים החברתיים השפיע אף על החינוך.כאשר דנים בתהליך שינוי בביה"ס ניתן לשאול שאלות רבות, כמו:
מה הקשר בין תרבות של בית הספר והשינוי בו?
כיצד משפיעה הכשרתו של המורה והשתלמותו על תהליך השינויים?
מהם הגישה המערכתית המתאימה לשינוי בבית-הספר? ועוד רבות אחרות.

לפי דעתי כדי שיתרחש שינוי במערכת החינוך לא צריך עוד כסף אלא צריך אנשי חינוך המוכנים להיות גמישים בחשיבה, להכיר בעובדה שאנו חיים בעולם משתנה , לשכלל ולהביא את המערכת לשלמות רבה יותר ו לדעת כיצד המערכת פועלת בסביבת עבודה שונה.
ולא לשכוח שמדברים על מעמד המורה ושכרו הנמוך, על התנאים הבלתי אפשריים לקיום למידה משמעותית, על המשמעת הרופפת בבתי הספר, על השיעור הנמוך של הזכאים לתעודת בגרות משמעותית, על חוסר הרגלי למידה, על הרמה נמוכה של אנשי הצוות החינוכי ועוד. עם זאת, ידוע שנעשים ניסיונות רבים לשיפור המצב: מוזרמים כספים רבים, הוקמו ועדות אין ספור ונכתבו תוכניות רבות. כדי שכל המשאבים הללו לא ימשיכו לרדת לטמיון ראוי להבין את שורש הבעיה הטמון בתפיסה.