בקורס "אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה" שמעבירה דר' נטע נוצר נתבקשנו לסכם ולהגדיר את משמעות המושג "העברה בחינוך" , אז בו נתחילה עם מה זאת העברה (transfer) :
יישום של תכנים או מיומנויות להקשר אחר מזה שבו נלמדו; הוראה המטפחת חשיבה מעודדת העברה באופן מתוכנן. (ראו, סלומון ופרקינס, "דרכי החתחתים המוליכות להעברה", פרקינס ועמיתים, נופי החשיבה, מכון ברנקו וייס, 2000).
הגדרה זו של העברה רחבה מדי, שהרי מצב הרכישה המקורי לא יכול לחזור על עצמו, בדיוק באותם תנאים. לעולם יהיה שוני מסוים וקל, בזמן, במורה, בסוג המשימה ובתנאי סביבה שונים ומגוונים. מורה שלימדה ביום ראשון שלושה תרגילים בלוח הכפל וחוזרת למחרת בלבוש שונה ומלמדת את אותם תרגילים אפילו באותו סדר חושפת את התלמידים למצב העברה. לכן, מובנת מסקנתם של כמה חוקרים הטוענים כי אין הבדל בין למידה לבין העברה וכי אפשר להבין את ההעברה במודל למידה אופרנטית (Butterfield & Slocum & Nelson, 1993).
ההעברה כפעולה הבאה להכליל ולהרחיב מצבי למידה היא הכרחית כדי שהאורגניזם יוכל ללמוד דבר חדש וליהנות מפירות למידתו הקודמת. הבעיה היא שמושג ההעברה על הגדרותיו, אפיוניו וסוגיו השונים מתאים לטווח רחב מאד של מצבים, עד כדי כך שההעברה הופכת להיות למושג המקיף כמעט את כל הפסיכולוגיה. כך למשל, יכולה העברה להקיף שני מצבים קיצוניים כמו העברה של קשר בנעליים לקשר בשמלה ועד העברה של תהליך קבלת החלטות של מנהל תאגיד מתחום הרכישה והייצור לתחום יחסים בין-אישיים. העברה בלמידה היא מרכזית לכל תחום, ולכן היא מהווה מוקד להתעניינות משחר הפסיכולוגיה ומושכת אליה חוקרים מזרמים, מתיאוריות ומפרדיגמות מגוונות (Cox, 1997).
המכיל שלושה שלבים :
א. רכישה, שבה הלומד מבצע את המשימה שעליה אומן ותורגל
ב. העברה, קרי, ביצוע של התנהגות שנרכשה בלי עזרה, בתנאים שונים מאלה שבהם נעשתה הרכישה (Cormier & Hagman, 1987, Butterfield & Nelson, 1989).
ג. שמירת הרכישה וההעברה זמן רב לאחר האימון (פעילות של הזיכרון).
והנה כמה שאלות שצריך לענות עליהם לפי התאוריה פבלוב ו תורנדייק.
כיצד מתרחשת למידה?
מהם הגורמים או התנאים המחוללים למידה?
מהו תפקידו של הזיכרון בלמידה?
מהו תפקידה של מוטיבציה בלמידה?
לפי תיאורית פבלוב :
למידה מתרחשת ע"י התניה קלאסית , שהינה תהליך רב שלבי:
א. הצגת גירוי בלתי מותנה , הגורם לתגובה בלתי מותנית .
ב. הצמדת גירוי מותנה לגירוי הבלתי מותנה והפעלת הגירוי המותנה לפני הגירוי הבלתי מותנה .
ג. הפעלת הגירוי המותנה יגרום לתגובה מותנית הזהה לתגובה הבלתי מותנית.
הגורמים המחוללים למידה :
תהליך ההסתגלות – למידה מספקת את הכיוונון העדין הדרוש להסתגלות מוצלחת .
יצירת גירויים
חזרה על גירויים
עקביות- הצמדת גירוי מותנה לגירוי בלתי מותנה .
הוספת גירויים מותנים
תפקיד הזיכרון בזכירת הגירויים שיביאו לתגובה , מוצג באמצעות המונחים :
החלמה ספונטנית – גם אם גירוי מותנה לא יופיע זמן רב הוא יישאר בזיכרון , והופעתו מחדש תגרום לחזרת התגובה .
אבחנה : היכולת לזהות את הגירוי הספציפי המעורר את התגובה .. אין בלבול גם אם מופיעים גירויים דומים .
ולפי התיאוריה של תורנדייק :
למידה מתרחשת לרוב ע"י ניסוי וטעייה , או ע"י בחירה וקישוריות (יצירת קשר בין גירוי ותגובה כבסיס ללמידה).
בסגנון הלמידה הבסיסי ביותר מעורבים אסוציאציות או קשרים בין התנסויות חושיות ודחפים טבעיים הבאים לידי ביטוי התנהגותית .
התנסויות אילו מתרחשות בהדרגה כאשר התגובות המוצלחות מאומצות והתגובות הלא מוצלחות נזנחות.
התהליך כולו הוא מכני – חזרות ושינון ללא צורך במודעות הכרתית .
חוק המוכנות: כאשר תלמידים אינם מוכנים מבחינה התפתחותית ללמוד או שאין להם את המיומנויות הנדרשות , אז כל ניסיון ללמוד מהווה עבורם עונש ובזבוז זמן.
תונדייק אינו מתייחס לזיכרון כי אם לעוצמות – כאשר נעשה קשר מתאים בין מצב לתגובה והוא מלווה בסיטואציה משביעת רצון , עצמת הקשר גדלה.
אם הוא נעשה או מלווה בסיטואציה לא נעימה עצמת הקשר תקטן.
תורנדייק מתייחס לחוק המוכנות :
- עד כמה אדם מוכן לפעול
- כאשר תלמידים מוכנים ללמוד פעולה מסוימת אז התנהגויות שיובילו ללמידה יקבל חיזוק חיובי .
- כאשר תלמידים אינם מוכנים ללמוד אז כל ניסיון ללמוד מהווה עבורם עונש ובזבוז זמן.
בהסתמך על :
http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=44&referer=useJsHistoryBack